לפני שנים, התיישבתי מול דף ריק ורשמתי -  'היי, מר כסף היקר..."

כתבתי לו על מערכת היחסים המורכבת בינינו. איך הוא אומר שלום קצר וכבר נעלם.

על התחושה העמוקה שאולי אני פשוט לא ראויה לו מספיק. על איך שאנרגיה של פחד וחרדה תמיד היו קשורות אליו.

שפכתי על הדף את כל המחשבות, האכזבות, התהיות. את כל מה שראיתי בבית, את כל הסיפורים שסיפרתי לעצמי.

ושאלות, שאלתי אותו גם שאלות. שאלה אחת שאלתי בסוף המכתב - מה אתה רוצה שאני אתן לך?

"תיתני לי להיכנס; תיתני לי לעשות למענך" ענה ה-כסף והמשיך...

​​

לאט, לאט התחלתי לכתוב את סיפור הכסף שלי מחדש. למדתי לכתוב פרקים חדשים, הסיפור שלי השתנה.

שיניתי את מערכת היחסים שלי עם כסף ועד היום אני מדייקת את הסיפור בכדי להיות איתו במערכת יחסים

שאותה אני מבקשת לחוות. ​

והיום אני רוצה ללמד גם אותך איך...

​

כי גם לך יש סיפור עם כסף. אולי גם את, כמוני, קיבלת אותו בירושה מהבית.

אולי הוא נכתב על ידי החברה, או נולד מפחד, מכאב או אכזבה. 

אבל היום... היום את מחליטה לקחת את העט לידיים ולכתוב את הפרק החדש בעצמך